מגע הקסם
ברשות ואדיבות המחברת : גילה מנולסון

דבק-המגע במערכות יחסים
דמיין את עצמך במצב הבא, אתה וחברך מתווכחים בלהט, הרוחות מתלהטות והדציבלים עולים, עד שאתם כמעט צועקים זה על זה, חברך מרגיש שהוויכוח יוצא מכלל שליטה ואומר: "עצור, בא ננסה להירגע", זה לא עובד, אתה עדיין רותח. הוא נשען קדימה, שם יד על כתפך ואומר : "חכה רגע". פתאום, אתה כבר לא יכול, משום מה, להמשיך לצעוק. הכעס שלך שוכך ואתה מסכים, אולי אפילו שלא בלב שלם, להצעה.

עכשיו, נניח שאת עומדת לשלם בקופה בחנות. מעולם לא אהבת את החנות הזו, בעיקר בגלל השירות המאוד בינוני שניתן בה. והיום אותו דבר. את מרגישה שאת מחכה כבר שעות כדי לשלם. סוף סוף מגיע תורך. את מושיטה לקופאית האיטית שטר של 50 ש"ח. בד"כ, את לוקחת את העודף מהדלפק. והנה היום נתנה הקופאית את העודף בידך ולרגע הרגשת את חום ידה על ידך. כשאת כבר בחוץ, את שמה לב למשהו משונה. מסיבה לא ברורה, את מרגישה שיחסך לחנות השתפר.

עוד מצב דמיוני אחד. את מלצרית במסעדה פופולרית. משכורתך נמוכה, ולכן את ממש תלויה ב"טיפים", שיהוו את עיקר הכנסתך, את מאוד משתדלת להגיע בזמן לעבודה, להיות יעילה ואדיבה ללקוחות, אבל את עדיין לא מרוצה ממה שאת מרוויחה. ערב אחד אחרי העבודה, מישהו מציע לך בשקט דרך להגדיל את הכנסתך. את מחליטה לנסות. למחרת, את עושה שינוי פעוט בשירות שאת נותנת: כשאת מגישה ללקוחה את החשבון, את לא רק מחייכת ואומרת "אני מקווה שנהנית מהארוחה", אלא את גם נוגעת קלות בכתפה, בסוף המשמרת, את שמחה לגלות שהטיפים שלך גדלו בשלושים אחוזים לפחות.
בכל אחד מהמקרים הללו, שהם מקרים אמיתיים, חוית את אחד הכוחות סמויים אך החזקים ביותר הפועלים בין בני אדם : המגע הפיזי.

שימו לב, שבאף אחת מהדוגמאות האלה לא מדובר במגע חושני או אפילו במגע של חיבה. ובכל זאת, בכל אחד מהמקרים, הנגיעה בין שניכם עשתה משהו. היא עוררה, בין במודע או בין שלא במודע, רגשות חדשים של חום ופתיחות כלפי השני. גם כאשר לא נלוותה לנגיעה כל תשוקה, היא בכל זאת גרמה להרגשת קירבה והתחברות גדולים יותר.
ניתן להגדיר את הנגיעה כ"דבק המגע" של היחסים בין בני אדם. קח שני משטחים נקיים ודבק המגע מיד יצמיד אותם זה לזה. כך בדיוק פועל המגע בין בני אדם. קח שניים שאין להם התנגדות להתקרב יותר זה לזה, והמגע ביניהם יעשה את העבודה: פתאום הם ירגישו קרובים יותר, יש לנהוג בזהירות בחומר בעל עוצמה כזו, דבק מגע מסוגל לחבר שני שברי צלחת, או שתיים מאצבעותיך.

באותה מידה, המגע הפיזי יגרום לך להרגיש קרובה יותר לשני, ולא משנה במי מדובר, בנסיבות או בזמן, בקצרה, כך תרגישי, בין אם ההרגשה הזו היא לטובתך אם לאו, אם היו מייצרים ומשווקים את המגע הפיזי באופן מסחרי, היה צריך לרשום בדיו אדומה את האזהרה הבאה על האריזה: "אזהרה: הזהר מאוד בשימוש, החומר יוצר התקשרות מיידית - וללא אבחנה, וודא, לפני השימוש, שאתה אמנם מעוניין בהתקשרות הזו", גם אם הוראות השימוש במוצר היו מנוסחות באופן ברור וחד-משמעי, ומי שהיה מפנים אותן כבר לא היה נזקק לאזהרה, ניתן היה לנסח אותן כך: "השתמש בחומר רק לאחר נישואיך".

המגע, בשלב זה, יעזור לבטא ולמסד קשר רוחני אמיתי. שימוש מוקדם מדי בחומר, יצור תחושות של קירבה ומחוייבות שאין להן על מה לסמוך מציאות!".
ומבחינה רגשית, זה משחק באש - כפי שנראה מיד.
במובן מסויים, התחיל הספר לכתוב את עצמו זמן קצר אחרי שהתחלתי להיות דתית, בתשעה- באב הראשון שחוויתי, השעה היתה בערך שתיים לפנות בוקר, ואני ישבתי על גגו של בית ישן הצופה לכותל. רק קודם לכן למדתי ש"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".
עיסקה לא רעה. אז הסתכלתי לעבר הר-הבית, מנסה לתפוס את משמעות אובדן המקדש ולבדוק אם אני מסוגלת לחוש אבל אמיתי, אולי אפילו להזיל דמעה או שתיים. לא עזר לי לחשוב על עבודת הכוהנים שכבר איננה, ושבין כה וכה לא ירדתי לסוף דעתה. ולכן, ניסיתי להתרכז בשחיקה המצערת שחלה בתחום יחסי האנוש. כמעט מיד, עלו בדעתי יחסי נשים-גברים. יותר ויותר התחוור לי, ככל שהעמקתי לחשוב, שבחברה קיים חוסר בהירות מוחלט בנושא, שהרבה אנשים עוטפים את מערכות היחסים שלהם באשליות, ושנוצר כאב בלתי - נמנע כשהדברים אינם מסתדרים כמו שצריך.
חשבתי על כל האנשים הטובים, הרגישים והאמיתיים שהכרתי, אנשים שחיפשו משהו אמיתי, משמעותי, המחזיק מעמד. ובכל זאת, כקורבנות של זמנם, חוו כשלון וחוסר שמחה. אפילו מי שלא נפגע ישירות, רגישותו ויכולתו לתת אמון ניזוקו נזק בלתי-הפיך, ללא כל טעם. לפתע, הוצפתי בתחושה של אובדן אנושי עצום, ובכיתי.

זהו ספר אודות מגע.
רובנו לא מעריכים נכונה את העוצמה הרבה הטמונה במגע של אדם באדם, ואף, מקלים ראש בכך, היהדות - חדה כתמיד באבחנותיה על הטבע האנושי. קובעת שעל גברים ונשים, שאין ביניהם קירבה משפחתית ממשית, לנהוג זהירות ורגישות רבה מאוד בהבעת חיבה פיזית זה לזה. בקיצור, אומרת היהדות: אם אינכם נשואים זה לזה, אל תגעו. אין תימה שיש הרואים בכך הגזמה קיצונית, ולכן, למרות שקיום איסור נגיעה הוא מהותי לחיים היהודיים ולהלכה היהודית לא פחות משמירת שבת או כשרות, יש הרואים בו אתגר גדול יותר. אולם, האמת היא שיש היגיון רב ב"שמירת נגיעה" לכל מי שמתייחס ברצינות ומבקש למצות את מערכת היחסים שהוא נתון בה, וספר זה מסביר מדוע.
(הערה: למרות שהסיפורים הקצרים שיובאו להלן הם אמיתיים, שיניתי את שמות הגיבורים על מנת להגן על פרטיותם).

"ופתאום שום דבר כבר לא כמו שהיה"
במגע יש עוצמה הגורמת לאנשים להרגיש קרובים זה לזה, וניתן להשתמש בו כדי לבנות וגם כדי להרוס. יש בו נחמה בצד יכולת מניפולציה, באמצעותו ניתן לטפח חברות או לגרום לתלות. המגע מגביר את האינטימיות בין שני אנשים שבאמת אוהבים זה את זה - אך יכול ליצור תחושת קירבה דמיונית כשאין למעשה קירבה כזו.
לכן - נהגו בחכמה ולפני שתרשו לעצמכם להתקשר לאדם אחר, וודאו שהקשר הזה ביניכם הוא אכן אמיתי ומשמעותי ואתם רוצים בו.
הדרך היחידה להיות בטוחים בכך היא להכיר היטב את האדם השני. לכך נדרשת אובייקטיביות. הבעיה היא (ואל תשלו את עצמכם שזה לא כך) שמהרגע שאת או אתה מתחילים לחוות את החום והקירבה שנולדו מהמגע הפיזי, הלכה לה האובייקטיביות...
ומאותו רגע, קל להרגיש שנמצאים בעולם אחר - ש"פתאום, שום דבר כבר לא כמו שהיה". איך ייתכן שחוויה כזו, שהיא לכאורה בלתי מזיקה, תשנה באופן כל כך קיצוני את תפיסת המציאות שלך?
התשובה היא שאם את מאוד מאוד רוצה בדבר מסויים, תוכלי לשכנע את עצמך שהדבר ישנו ברשותך, אפילו אם האמת היא שיש לך משהו שרק דומה לו באופן שטחי, בורא העולם יצר אותנו כך שכאשר איננו נשואים אנחנו מרגישים בחריפות, ולעתים ממש בכאב, את היותנו לא שלמים. שחסר בנו חלק שאנחנו עוד צריכים למצוא, כתוצאה מכך, אחת התשוקות האנושיות החזקות ביותר היא, לשוב ולהרגיש אותה שלמות באמצעות קירבה אמיתית ורוחנית לאדם אחר, מכיוון שהמגע הפיזי גורם לך להרגיש קרוב לאחר, את עלולה לחשוב שאת באמת קרובה, בעוד שלמעשה, להרגיש קרוב ולהיות קרוב הם שני דברים שונים בתכלית! עוצמתו של המגע היא כזו שהיא עלולה לערפל את תפיסת המציאות שלך, עד שנדמה לך שאחד מצרכיך האנושיים העמוקים ביותר בא על סיפוקו. שהקירבה שאת חשה היא אמיתית, אך בזה לא מסתיים העניין, מהרגע שאת מתמכרת לאשליה הזו את כבר לא שוקלת את האפשרות שהאדם הזה, שאליו את פתאום חשה קירבה כזו, עלול להיות פחות ממושלם (או גרוע מזה), או לכל הפחות לא מתאים לך. אלא את עשויה להיתפס למחשבה שהוא אומנם החצי החסר שלך, התגשמות חלומותיך, נוכחתי פעם בדינמיקה קבוצתית של אנשים צעירים, ובחלק גדול מהזמן, התמקד הדיון באשה כאובה מאוד שסיפרה על תחושותיה הסותרות בקשר לחבר שלה: "לפעמים הוא מתייחס אלי נהדר, ולפעמים כמו אל זבל", היא אמרה בדמעות. "אני יודעת שאני אוהבת אותו, אבל חצי מהזמן אני כל-כך כועסת עליו. יום אחד אני חושבת שיש בינינו משהו נפלא, ולמחרת אני רוצה להיפרד ממנו ולא לראות אותו יותר".
בהדרגה הסתבר לנו, המשתתפים, שהבחור שבו מדובר איננו נפלא כל כך ושמערכת היחסים לא היתה נהדרת כל כך, אבל לאיש לא היה האומץ לומר לה זאת. לבסוף נכנס המנחה לדבריה, "הבחור הזה הוא רעל בשבילך", אמר לה ישירות, "את לא יכולה לראות את זה! בשבילך הוא רעל".
מופתעת מעוצמת דבריו, היא התגוננה: "אבל לפעמים ההרגשה כל כך טובה כשאני אתו, כל כך נכונה".
בתגובה, ענה לה המנחה, "אבל הקשיבי לשאר הדברים שאמרת. לא הייתי קורא לו בחור טוב ולא הייתי קורא ליחסים שביניכם יחסים בריאים".
היא הסתכלה עליו כלא מבינה: "אבל אני מרגישה כל כך קשורה אליו".
בקיצור, היא פשוט לא היתה מסוגלת לקבל את מה שאמר. היא ידעה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא יכלה לתפוס עד כמה. תוך כדי כך, זכיתי אני להבנה פסיכולוגית חשובה: אנחנו לא אובייקטיבים במיוחד, לפחות (או בעיקר?) במה שנוגע למערכות יחסים, מתוך אין-סוף הסיבות הגורמות לאנשים להסתבך ביחסים "לא בריאים", הגורם המשמעותי המסבך את העניינים, כמעט בכל מקרה, היא המעורבות המוקדמת מדי של היחסים הפיזיים בקשר שביניהם.