רפואה
שלום שלום לרוחק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו (ישעיהו נ"ז)
בפרשת "מצרע", (אותיות מר,רע וצער)
מצווה הכהן לפנות את הבית במקרה שיש צרעת בקירותיו,(צרעת- עת צר-זמן צרות)
ואף לחלץ את אבניו, אם יש צורך, ולהשליכם אל מקום טמא מחוץ לעיר
(ויקרא, יד).
את היסודות הנותרים יש לטוח בעפר חדש
"ובני ליה גרמין וגידין ואתחדש כבית ישנה" (רעיא מהימנא, פנחס, רי"ח ע"א),
באותו אופן מרכיבים עץ שלא נותן פרי על ענף של עץ משובח.
על אדם שמעשיו רעים לשנות מקומו ולהחזיק בעץ החיים, היא התורה.
מחלות אינן עונשים כי אם רפואה "אסוותא לכל שייפי גופא",
בדומה להקזת הדם שלמרות הכאב היא נועדת להציל חיים.
"אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ" – רפואה מונעת.
בפרשת בשלח כתוב:
"וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ"
מי שמאמין מלכתחילה לא נזקק כלל לרפואה כי אין הוא חולה
"כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ" – רפואה מונעת.
חסיד אחד הלך פעם ל'שפת אמת' וביקש סגולה לרפואה.
אמר לו ה'שפת אמת': לי אין סגולות.
הסגולה הכי טובה היא "והייתם לי סגולה"
ככתוב בשמות יט:
"וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי-
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים"
הקב"ה אומר לעם ישראל: אתם הסגולה שלי.
הסגולה הכי טובה זה להיות שלי...
והייתם לי-זו הסגולה.
בפרשת משפטים כתוב:
"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא"
כל מיני צער הבאים על האדם הם מן השמים
ואפילו חירופים וגידופים מכוונים מהשמים. (החפץ חיים).
גמרא (ב"ק ה):
דברי רבי ישמעאל אומר:
"ורפא ירפא", מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.
למרות שהחולי הגיע מידי שמים
אך נתן הקב"ה היתר לרופא לרפא את החולי.
אך חס וחלילה אל יבעט בייסורים,
כפי שאומר הגאון מוילנה:
"אלמלי הייסורין לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו ביום המשפט".
"וְרַפֹּא יְרַפֵּא"
בא וראה מה בין רפואה הבאה מידי רופא כל בשר,
לבין אדם המתרפא ע''י רופא בשר ודם.
אצל הקב''ה כתיב ''רפְאֶךָ'' (שמות טו כו) ב'פא' רפה,
מרפא כהרף עין בלי יגיעה ועמל וסמים חריפים, שולח דברו וירפאהו.
לא כן בבשר ודם כתיב: ''וְרַפּא יְרַפֵּא'' (שמות כא יט)
בשתי 'פאין' ושניהם בדגש חזק.
כלומר שצריך להתאמץ ולהתעסק ברפואות ולפעמים גם בניתוחים ולזמן ממושך.
ולכן אנו מתפללים: 'רְפָאֵנוּ ד' וְנֵרָפֵא' (תפלת עמידה)
היינו שרפואתנו תהיה ע''י
”רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת''.
(החפץ חיים,זצ"ל)
"כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ"
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך"
אומר ר' נחמן מברסלב: (ליקו"מ ח"ב, א)
בעניין המחלות יש חילוקי דעות. יש חולי שהוא בחינת צומח
כמו שזורעים גרעין בארץ והוא נרקב,
וממנו יוצאת שמנונית ונעשים גידים שמתווספים אלו על אלו,
עד אשר נעשה השורש וממנו יוצאים ענפים ועוד ענפים,
עד אשר צומח הפרי. כך יש באדם חולי שגדל בו כמה שנים.
יש גם חולי באדם שהוא תולדה מאביו ואימו, חולי שעובר בתורשה,
ולא מתגלה אלא לעת זקנותו, כי בשעת צמיחתו וגדילתו נסתר הוא מעיני האדם
ואף אחד לא יודע ממנו, חוץ מבורא עולם.
אולם המחושים והכאבים שמתגלים בעת גידול החולי הזה,
הם הסימנים להיות האדם חולה.
גם בעניין הרפואה, שנעשית על ידי העשבים, יש חילוקי דעות.
יש חולי שניתן להתרפאות ממנו על ידי עשב מסוים,
ויש חולי מורכב יותר שצריך להרכיב כמה עשבים לרפואתו,
ויש חולי שלא מועילה לו שום רפואה ושום עשב.
אולם כשאדם מתפלל לבורא עולם, זוכה לקבל רפואה מכל דבר,
אפילו מלחם ומים, שאז מתרפאים כשרק מתחילה המחלה להתהוות,
כשהיא נסתרת מהאדם אך לא מבורא עולם
ולכן יכול האדם בעזרת תפילה תמידית להתרפאות מכל דבר וזה בחינת:
"כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ"
על כך הקשו המפרשים:
אם לא ישים חולי, לשם מה רפואה?
והפירוש לכך:
'כל המחלה...לא אשים עליך' ,
דהיינו שלא יביא את האדם לידי מחלה כלל,
כי ירפא אותו מקודם צמיחת המחלה,
שאז אין יודע ממנו, אלא רק אני בורא עולם,
לכן ארפא אותך על ידי התפילה ועל ידי זה לא תגיע למחלה כלל.
כל זה תלוי בתיקון התפילה שעל ידה מתקיימים שלוש עבודות:
"אם שמוע תשמע...והישר ובעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו"
והישר בעיניו תעשה – לא לבזות אנשים.
והאזנת למצוותיו – זה תיקון ושמירת הברית.
ושמרת כל חוקיו – זה תיקון פגם האמונה
וביטול העבודה הזרה.
כשמקיימים את שלוש הבחינות הנ"ל, זוכים ל –
"אני ה' רופאך"
כי אז התפילה נעשית בשלמות וניתן להתרפאות ממנה בעזרת כל דבר,
אפילו בעזרת מים ולחם.
"כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ"
בקשת הרפואה היא הברכה השמינית בין בקשות התפילה.
ברכת "רפאינו" בברכה השמינית מבין י"ט הבקשות שבתפילה.
למה שמינית?
המספר שבע מבטא את שלימות הטבע, והמספר שמונה
הוא דרגה אחת מעל הטבע,
דרגה הנמשכת מן האינסוף הרוחני שמעל הטבע .
שמונה אותיות נשמה.
חולי הגוף והנפש הם מצבים של קלקול וחוסר איזון בעולם הטבע.
לכן, עניינה של הרפואה מוכרח הוא לבוא למעלה מהטבע.
לכן מקומה של ברכת הרפואה הוא בבקשה השמינית.
"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך".
אומר המדרש:
'ומה תלמוד לומר כי "אני ה' רופאך "?
אלא אמר המקום לישראל,
דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם, רפואה היא לכם,
שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.' (ילקוט שמעוני רנ"ז).
כשמחזירים את ספר התורה לארון הקודש אומרים
"עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר".
"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא."
וזהו שאמרו חז"ל (ברכות,ה',א')
"אם ראה אדם שיסורים באים עליו-יפשפש במעשיו,שנאמר:
"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'",
כי לבטח פגם או פרק תורה ומצוות,ופגם בנפשו.
ועל-כך אומר ר' נחמן מברסלב (ליקו"מ,ב',ג')
"וְרַפֹּא יְרַפֵּא."-(עם שתי התיבות) עולה גימטריה-פדיון נפש-
שע"י פדיון נפש,ממתיקין את הדין,
ולאחר הפדיון וההמתקה-יש רשות לרפא.
וכן אמרו חז"ל על "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא."
אל תקרי "שבתו",אלא ,שבת"ו, רמז מכאן,
מברך לחולה בשבת שנאמר-
"שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא".
וזהו שאמר הבן איש חי -
אדם-אל"ף, דל"ת , מ"ם - עולה בגימטריה -"אדם מתפלל".
(בניהו,ברכות,דף ו')
"וְרַפֹּא יְרַפֵּא"
כך הוא סדר הרפואה בישראל
"בורא רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות"
ראשית כל לבקר אצל הרופא, ולקבל תרופות, "בורא רפואות"
ואח"כ "נורא תהילות" לומר תהילים,
ולבקש מעושה נפלאות לבדו,
יעשה נס וירפא אותו מחוליו, "אדון הנפלאות".
"וְרַפֹּא יְרַפֵּא"
"ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות (ברכות ס').
'אסיא דמגן במגן-מגן שוה. אסיא רחיקא עינא עיוורא'
(בבא קמא פה.)
כשם שהעץ אם אינו נזבל ונתנכש ונחרש אינו עולה,
ואם עלה ולא שתה מים אינו חי והוא מת,
כך הגוף- הוא העץ, הזבל-הוא הסם, איש אדמה הוא הרופא
(מדר' שמואל,ד,מד' תמורה ב).
הפקד ביד הרופא נפשך,
כי לכך נברא,
וה' חלק לו מחכמתו.
ואל תשלחנו עד שתתרפא.(בן סירא לח)
דע כי הרפואה חכמה הכרחית לאדם מאד בכל זמן ובכל מקום,
לא בעת החולי בלבד, אלא אפילו בזמן הבריאות.(הרמב"ם).
"וְרַפֹּא יְרַפֵּא"
ורפא ירפא = משה + עץ החיים = 578 בגימטריה
משה הוא מידת האמונה ,עץ החיים -תורה.
עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
מובטח לאוחזים ולתומכים בעץ החיים,
יותר מחיים,
הבטחה לאיכות חיים ואושר.
כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ - ר"ת אכי"ר-
א מן כ ן י הי ר צון.
על הגישה הנכונה לגבי שימוש בתרופות, כותב הרמב"ם:
"כי אם יוכל להנהיג החולי בשיעור המזון בלבד - לא ינהיג אותו ברפואה.
ואם לא יוכל מבלעדי ההנהגה ברפואה
ינהיגו בעניינים מורגלים ברפואת ההזנה והמזונות המרפאים.
ואם לא יסתפק בכך - ינהיגו ברפואות הקלות ..."
(הנהגת הבריאות שער ב ´ )
"הטבע חכם וערום,יעשה מה שראוי,
ואינו צריך לזולתו ברפואת החוליים.
ואולם צריך הרופא לעזור את הטבע ולסעדו,
לא לזולת זה".
- לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.
- לא ישתה מים בתוך המזון.
- לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה : פעילות גופנית.
- לאכול בניחותא , לא בעמידה ולא בהליכה.
- לאכול תחילה דברים שמתעכלים מהר ( פירות וירקות) ורק אחר כך דברים שמתעכלים לאט ( עוף ובשר).
- בימות החמה לאכול מאכלים קרים חסרי תבלינים ובימות הגשמים לאכול מאכלים חמים מתובלים.
- להישמר ממזונות מקולקלים.
- אין לאכול לחם שנילוש בשמן ולא סולת מנופה מדי (דהיינו קמח לבן).
- כשייצא אדם מן המרחץ יישמר שלא יתקרר.
- אדם צריך לישון שליש משעות היממה.
הרמב"ם האמין שמי שנוהג על-פי הכללים שהציג,
לא יבוא לידי חולי כל ימיו ו"יזקין הרבה וימות
ואינו צריך לרופא , ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו ..."
ותורתך בתוך מעי
כתוב בתהילים: "ותורתך בתוך מעי" (תהלים מ', ט').
איך קיימו בתימן את הפסוק "ותורתך בתוך מעי"?,
היו לוקחים ביצה, מבשלים אותה קשה ,מקלפים וכותבים
"תורה ציווה לנו משה" וכל מיני פסוקים,
ונותנים לילד לאכול אותה, שתהיה התורה במעיים....
זה פירוש תימני חינוכי לתינוקות של בית רבן.
רש"י מפרש את הפסוק "ותורתך בתוך מעי" –
אף מאכלי הוא על פי תורתך.
היינו: כשאני אוכל מעושר - הכנסתי הלכות מעשר למעיים שלי,
אכלתי דבר כשר - אכלתי הלכות כשרות,
פשוט אנחנו אוכלים את התורה.
התורה נהיית חלק מגופנו.
מאכל ראשי תיבות- מה, איך,כמה, למה.
מה?-אוכל בריא וכשר כי מה שאינו כשר הוא טמא, טומאה –אטימות.
איך? בישיבה, נחת רוח עם ברכה.
כמה?-לקום לפני השובע
למה?-לחזק הגוף והנפש
המאור עיניים מסביר את הפסוק:
לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'
הגוף הגשמי ניזון מהמזון הגשמי אך הנפש ניזונה מהמימד הרוחני (מוצא פי ה') שמסתתר במזון.
הבעש"ט מרחיב ומסביר כי אותם ניצוצות של מודעות המוטמנות בתוך המאכלים הינם חלקים הקשורים בנשמתו של האדם האוכל אותם וההשתוקקות של הנשמה להתאחד מחדש עם חלקיה
הוא מסמיך זאת על הפסוק מתהילים:
"רעבים וצמאים- נפשם בהם תתעטף".
|
