כיצד נזכה לתשובה ונתמיד בה?

הנה רוב האנשים החרדים אל דבר ה' מתעוררים לתיקון מידה או ענין מסוים בזמן מן הזמנים, ובפרט בימי אלול כאשר חרדת הדין נתונה לנגד עיניהם, וק"ו בימי הדין עצמם. ומתעוררים בעצמם לתקן את אשר טעון תיקון ובדק, ומחליטים בעצמם שלא לשוב עוד לכסלה.
והנה אך עבור זמן ההתעוררות, את הכל ישא הרוח. ולא נותר בהם בלתי יגון הלב על נפילתם ממדרגתם, וההשתוקקות לזמנים עברו אשר בהם עמדו בעליותיהם, וריבוי האופנים שניסו לקיים בידם את קבלתם לא הועילו אלא לזמן קצר בלבד. ובפרט בזמני התשובה בימים הנוראים כשמקבלים על עצמם לחזור בתשובה בחרטה על העבר, חרטה גמורה. ובקבלה על העתיד, קבלה גמורה. וכל לב יודע מרת נפשו שלא הועילו מאומה אחר עבור זמן קצר או עכ"פ זמן לא רב, ושורש הענין הוא, כי אף שהחרטה היתה אמיתית, אך הקבלה אף שאמיתית היא, לא נבחנה בזר המחשבה הדק היטב, ומפני כן אין הקבלה ומפני כן אין הקבלה עומדת כצור איתן להבא.
אכן הדרך לזה היא קודם כל לידע את הגורם המונע את העליה התמידית, ואז אח"כ לדעת איך להתגבר על המניעה, וכמו האדם החולה שבא אצל רופא להתרפאות אזי הרופא צריך לידע את שורש הבעיה כדי לטפל במחלה מהשורש, כמו כן בכל תרופה למחלת הנפש שהיא הירידה בעובדת ה' צריך האדם לידע עקרי הדברים המפריעים לו כדי שיוכל להתגבר על המכשולים.

א) העיקר הראשון. מפני שאחד המפריעים הגדולים בעמידה בקבלה הוא חסרון המחשבה בתחילת הקבלה על כל הקשיים שיבואו במשך הזמן, על כן צריך האדם לסדר מחשבתו בזמן שיקבל על עצמו איזו קבלה, איך ובמה יוציא מן הכח אל הפועל את קבלתו. וכגון שיקבל על עצמו להיטיב עם זולתו, יבחון היטב במה ייטיב. הרצון בזה, כי ההטבה כוללת דברים הרבה. ויבחון איזה מן הדברים יקבל, ואיך ייטיב. כי כל פרט, הוא פרט מן הכלל של ההטבה כולל כמה אופני עשיה, ויבחון איזה מן האופנים מקבל.

ב) העיקר השני. נקרא בפי בעלי המוסר "דרך בנין". וענינו כמו שבנין נבנה מלבנים קטנים, וכל לבנה נבנית תחילה מחומרים יותר קטנים עד דבנין שיורכב מהם לבנה ועוד לבנה, ואחר שיתחברו כולם אל מקום אחד לפי סדר מסוים אז יגמר הבנין.
כך הוא בעבודתו יתברך, כאשר יתעורר האדם לבנות את עצמו צריך להיטפל לדברים היותר קטנים, והפחות נחשבים, בכדי להעמיד את עצמו במקום חזק בענין אחר ענין, מדה אחר מדה.
ויעידו על זה שני עדים נאמנים.
א. קבלה לכוונה בתפילה. כאשר יקבל האדם על עצמו לכוין בכל התפילה, שרוב בני האדם נכשלים בזה, עי' ב"ב דף קס"ד ע"א תוד"ה עיון. הרי הקבלה הזאת לא תתקיים בידו אפילו לזמן קצר. כי קבל על עצמו דבר גדול וכשלונו מובטח. אך כשיקבל על עצמו לכוין בברכה אחת ויתעקש על הענין הקל הזה זמן מסוים הנה קנה בנפשו הכונה בברכה זו. ואחר שנעשה כטבע שני אצלו, בכוחו לקבל על עצמו עוד ברכה אחת. ובדרך זו יקנה בנפשו את הכונה לתפילה.
ב. זהירות מלשה"ר. אף שנודע ומפורסם פרסום רב חומר העון, אך תיקונו הוא מהדברים היותר קשים, כי כשיקבל על עצמו להזהר מלשה"ר זהירות מוחלטת בבת אחת כשלונו מובטח. אך אם יקבל על עצמו שעה מסוימת או שעות מסוימות ומתחילה השעות היותר קלות אשר בהם הנסיון יותר קל, הנה יקנה בנפשו שעות אלו כטבע שני, וכך יוכל לקבל על עצמו עוד שעות, עד שיקבע בנפשו זהירות מוחלטת.
והדברים מבוארים בפירוש הגר"א זללה"ה במשלי על הפסוק (י"ט, ב) "ואץ ברגלים חוטא" וז"ל רגלים הם המדות שכשירגיל האדם במדותיו הטובים נעשו לו כטבע אך שצריך לילך במדות מדרגה לדרגה כמו הולך
בסולם, ולא יקפוץ למדרגה שאינו ראוי לה וזהו אץ ברגלים שקופץ למדה גבוהה אשר לא לו, הוא חוטא וחסר מכל, כי יפול ממנה, ואח"כ על הפסוק "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (שם) כתב וז"ל כי אמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו.
ולפעמים אדם מתחיל למוד תורה ולעשות מצוות ואחר כך פורש מחמת שקשה לו מאד. לפי שאין מסייעין אותו. וזועף על ה' למה לא סייעוהו. ובאמת הוא מחמת אולתו הוא, כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו ולא יקפוץ, כמו שכתבנו למעלה בפסוק ב', ואז ילך לבטח דרכו ויסייעוהו. אך אותו האדם שלא התחיל לילך בדרכו הוא, אלא למעלה ממדרגתו, לכך לא סייעוהו, וזהו אולת אדם - כלומר מחמת אולתו שעשה בלי יישוב הדעת, לכן סילף דרכו, והוא זועף על ה' למה לא סייעוהו.

ג) העיקר השלישי. הוא הערבות. והענין כי אזר שיקבל על עצמו ויבחון את המפריעים ויסדר את בנינו. יצטרך אל הערבות. והוא שיבחון איזו היא הדרך שתחייבהו לא לסטות מקבלתו. כי האדם היוצא למלחמת היצר צריך לצייד את עצמו בכלים שימנעוהו ממנוסה מן המערכה. והם ג' דברים.
הא' - הקנסות שיקבל על עצמו שכשלא ישמור את קבלתו ביום מן הימים, יקנוס את עצמו בדבר מסוים, אם שיתן סכום כסף לצדקה, או מניעת המאכל ושאר תענוגים באותו יום. כמו שכתב רבנו יונה באגרת התשובה אות ס"ט וז"ל דרך ישרה שיבור לו האדם ליראת שמים וכו' וטוב ויפה לקנוס כל אחד עצמו בסך ידוע אם מעט ואם הרבה על אלה עכ"ל.
והקנס יוגדר מראש. ודבר זה ירתיעהו ממנוסה ויקיים בעצמו מאמר הכתוב "בתחבולות תעשה לך מלחמה". אך זה לא יתכן לקבל על עצמו ערבות מבלי שיתחייב על עצם הדבר. והוא שעיקר הקבלה צריך להוות ההתבוננות בחומר הענין, וזה יחייבהו והערבות מצילה מן המנוסה.
אך אם לא הענין יחייבהו רק הערבות לא יועיל לו לאדם כל ערבות שבעולם. והוא דבר מובן ומפורסם אין צורך להאריך בזה.
הב'. שהוא הגדר היותר מועיל והיותר משמר את הקבלה, והוא כתיבת חשבון נפש על גבי פנקס מיוחד לכך, ובכל לילה ולילה יחשב עם עצמו ויעלה על הכתב, האם נשמרה הקבלה היום אם לאו. ואם לא נשמרה הקבלה יקנוס את עצמו תיכף ויכתוב על פנקסו שקנס את עצמו. ודבר זה יהיה אצלו חוק ולא יעבור שגם כי יהא אנוס ולא יקיים את עצם הקבלה,
אך העלאה על גבי הכתב לא ידחה בשום אופן רק כל לילה יתעסק בזה.
וגם על אי כתיבה יקנוס את עצמו. וזה יועיל ביותר לשמירת הקבלה.
הג'. שהוא עוד גדר מועיל מאד לשמירת הקבלה והוא "ההתאגדות".

הרצון בזה, כי כאשר יתאגדו שנים או שלשה יחדיו לקבל על עצמם איזו קבלה בעבודתו יתברך, הנה איש את רעהו יעזורו, לשמור באיתנות על קבלתם. כמו שכתב רבנו יונה באגרת התשובה אות כ"ב וז"ל תקנה גדולה ליראת שמים ודרכי תשובה "עשה לך רב וקנה לך חבר" ותדבר עם החבר תמיד בדרכי יראת שמים, ותתייעץ תמיד עמו על תיקון מעשיך. והאיך תנצל מן החטא בכל דבר ודבר שיבוא לידך שנאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' לחושבי שמו"
וכן כתב שם באות ס"ט וז"ל דרך ישרה שיבור לו האדם ליראת שמים לקנות לו חבר אחד או שנים או שלשה לדבר עמהם תמיד בדברי יראת שמים ואם יחטא אחד מן החברים או יפשע במצוה מן המצות יוכיחוהו חביריו ויזכירו אלה את אלה כל דבר מצוה וכו' וכל דבר מצוה שיחפוץ אחד מהם לעשות יעזרוהו חביריו על הדבר. וזה דרך הצלחה לתשובה ומעשים טובים ודבר אהוב וחביב לשמים. עכ"ל
על כן ראוי להתאגד כמה אנשים יחדיו לקבל על עצמם קבלה אמיתית עם כל התנאים שזכרנו. ויתאספו תכופות לבדוק במומי עצמו ובמומי זולתו להיטיבו באחריתו ולבקר כל אחד על זולתו בחוזק שמירת הקבלה. כדברי רבינו יונה הנ"ל.
ואתה בן אדם, אם שמע תשמע לעצתי, ויתקיימו כל התנאים האלו בידך שהם: