הקב"ה מחכה שנצעק אליו

חודש תשרי - הדלת של השנה
הרב מטשערין היה אומר, שהעולם נוהגים להגיד: "החגים עברו כבר" ולא היא, החג  נכנס ולא עבר! אלא זכינו ברוך ה', שחודש תשרי, הנקרא ירח האיתנים - חודש המסובב במצוות: ר"ה, עשרת ימי תשובה, יוה"כ, ארבעה ימים בין יוה"כ לסוכות, שעמ"י עסוקים במצוות לבנות סוכה, לקנות ארבעה מינים, הושענא רבה, שמחת תורה, ב"ה, זכינו לדברים גדולים מאוד, שרכשנו והכנסנו לתוכינו. למה הדבר דומה? - לאדם שצריך לצאת לדרך ארוכה, נכנס קודם לתחנת דלק, ממלא את הטנק עם דלק, מים, שמן, בודק שיש אוויר בגלגלים, ורק אח"כ יוצא לדרך, ויש לו כח לנסוע למרחקים. גם אנחנו יוצאים לדרך - לשנה ארוכה, וצריכים הרבה כוחות, והחגים הם נותנים לנו את הכח, האמונה והבטחון להתחזק בה' ובתורה, ולעבור את הנסיונות.
ומה אנו זוכים בחגים האלו, מה אנו מקבלים מהם? מבאר ר' נתן בהלכות ערלה: "וזה בחינת סוכה שעושים לאחר ר"ה ויוה"כ, כי ר"ה ויוה"כ וסוכות כולם בבחינות כסא הכבוד, שהקב"ה בימים האלו יושב עליו כדי לדון אותנו לכף זכות. מחמת שכסא הכבוד הוא בבחינת מקומו של עולם, שעי"ז יודע את מקומנו של כל אחד ואחד, עי"ז הוא דן אותנו לכף זכות בחסד ורחמים גדולים ונפלאים מאוד, בבחינת אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. וזה בחינת הושענא רבה, שאז הוא גמר החותם, ואז הוא גמר החותם שהתחלנו בר"ה, היינו שבר"ה ריחם עלינו ה' ית' ודן אותנו לכף זכות לפי מקומנו".

יהלום נשאר יהלום

ונשתדל לבאר את דבריו. הקב"ה - העולם - לא מקומו, ואינו מחזיק אותו, אלא ההפך - הקב"ה מחזיק את העולם. וכתוב במשנה: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" - אנחנו לא יכולים לדון אף אחד עד שלא נגיע למקום שלו, דהיינו: אתה רואה ח"ו חבר וכדו' עושה איזה עבירה, אתה לא יכול לשפוט אותו, כי אינך יודע הסיבות לכך, מה הביא אותו לכך. מה שאין כן, הקב"ה, שרק הוא יודע מה גרם ליהודי לעשות מה שעשה. כי כל יהודי דומה ליהלום השווה כמה עשרות אלפי דולרים ונפל לתוך שופכין. מה קרה איתו, האם הוא נהפך לשופכין? - לא, הוא נשאר יהלום, אלא שהוא התלכלך. מה עושים? - מוציאים אותו. לוקחים כפפות חד פעמיות ומחפשים, אומנם זה לא נעים, אבל לא מוותרים על עשרות אלפי דולרים, מחפשים עד שמוצאים, ולאחר שמוצאים אותו שוטפים ומלטשים אותו, ונשאר אותו יהלום ששווה את אותו כסף, ולפעמים אחר הליטוש נהיה שווה יותר. זה מה שאדם עושה עם יהלום, כי שום דבר בעולם לא יכול להפוך את העצמיות של הדבר, היהלום נשאר יהלום, כי זה הוא בעצמו, זו העצמיות שלו, אפשר ללכלך אותו רק מבחוץ, וגם אם יהיה שם הרבה שנים, והזוהמה תדבק בו יותר חזק - תמיד אפשר לנקות.

הצפרדע במקווה

מספרים, כי ערבי פגש פעם את הרש"ש, שהיה מגדולי תימן, ואמר לו: "כבוד הרב, למה אתם היהודים אומרים שאתם יותר טהורים מאיתנו הגויים? אנחנו הערבים יותר טהורים ממכם היהודים".
שאלו הרב: "על סמך מה אתה אומר את זה?"
השיבו הערבי: "פשוט, אתם היהודים מתפללים שלוש פעמים ביום: שחרית, מנחה וערבית, ולפני התפילה נוטלים ידיים, ונטילת ידיים מביאה טהרה, ואילו אנו הערבים מתפללים חמש תפילות, ונוטלים ידיים ורגליים ביחד, אז אנחנו יותר טהורים ממכם!" כך טען הערבי לרש"ש.
אמר לו הרש"ש: "בוא ואסביר לך, צפרדע נמצאת כל היום במים, ומה זה צפרדע - שרץ, שגם הערבים לא אוכלים אותו. ולמרות שהיא יושבת כל היום במים - זה לא עוזר, הצפרדע - העצמיות שלה שהיא שרץ וטמאה, ושום מים לא יועילו. תיקח צפרדע ותטביל אותה במקוה ש"י טבילות - גם לא יעזור, בגלל שהיא שרץ, זו העצמיות שלה, שרץ הוא טמא ושום דבר בעולם לא יטהר אותו. אי אפשר לקחת דבר ולשנות את עצמיותו. מה שאין כן, תרנגול, שבדרך כלל מלוכלך, כי הוא מדשדש באשפה לחפש אוכל, אבל אוכלים אותו, למה? כי הוא טהור, זו העצמיות שלו. אתם הגויים נאמר בכם "על חרבך תחיה", העצמיות של הגוי - רצח, עבירה, וגם אם יישב כל היום במים - זה לא יעזור, מה שאין כן - היהודי יכול להיות שמבחוץ נפל לתוך כמה עבירות, אבל הוא לא נהפך לזה, היהודי - נשמה שנתת בי טהורה היא, זו העצמיות של היהודי - טהרה. קוב"ה ישראל ואורייתא - חד, זו חטיבה אחת, זו המציאות שלנו - אלוקותו ית', תורה מצוות ומעש"ט - זו העצמיות של היהודי.

עבירה גרועה מפצצת אטום

עברו עלינו אלפיים שנות גלות "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם", אכן, אבל לא נהפכנו לעבירה, למציאות הזו, וממילא כל מה שאנחנו חוטאים זה המקומות שאנחנו עוברים בהם, כי נדבקו בנו כל מיני קליפות הגורמות לנו לחטוא. והקב"ה, שיודע את מקומו של כל אחד ואחד, הוא יודע מה גרם ליהודי לעשות מה שעשה ומלמד עליו זכות, לא שמתיר לו את העבירה ומיקל, לא, עבירה זה חמור מאוד, מה שפצצת אטום עושה - הוא אפס אפסים לעומת העבירה הכי קטנה שהורסת עולמות, נורא ואיום, אבל מי שעושה עבירה - לא נהפך למציאות הזו, וזה מה שהמשנה מלמדת אותנו: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אתה לא יכול לדון, כי אתה לא מבין, אבל הקב"ה, שכן מבין, יודע שאנחנו לא אשמים, אלא יש כמה מקומות שעברנו בהם, ודבקה בנו זוהמתם. וכך דוד המלך אמר: "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" - הרי האדם מגיע מכל מיני מקומות שפלים, ואח"כ בגלות שעברנו בגויים ולמדנו דברים לא טובים. אלפיים שנות גלות, ויש יהודים שנראים כמו גויים, אבל רק נראים, הם יהודים טהורים, צדיקים, הם יהודים שהם חלק מהקב"ה והתורה, ואיך שהם נראים? זו רק החיצונית שלהם, לא הם עצמם. ולכן ניתן לראות יהודי, שהיה בעבר חוטא ומחטיא את הרבים, והיום הוא מזכה את הרבים, ואפילו מגדולי מזכי הרבים בדור. אם נגיד שבעבר מה שעשה זה היה הוא עצמו, ולא קליפות שנדבקו בו והכריחו אותו לעשות מה שעשה, אז איך הוא נהיה ככה אחרת היום? אם הוא היה בעבר טמא, אז איך הוא נהפך ליהלום? אין כזו מציאות, אלא תמיד היה יהלום רק נדבק בו זוהמה, וזה עשה מה שעשה, זו לא היתה העצמיות שלו, מה שרואים אותו היום - זה הוא, וכך היה גם אז, אך הטוב שבו היה מוסתר, הקליפות הסתירו את העוצמה שבו, וגרמו לו לעשות שטויות.

כשנופלים לבור צועקים

כל יהודי צריך לדעת מי הוא, לדעת שיש לו נשמה טהורה וקדושה, ויראה להתחזק ולהנצל מעבירה, כמו בגשמיות, כשאדם נופל למקום כזה - לא ישאר שם, קודם כל נפשו מתעבת זוהמה, וחוץ מזה אם ישאר במקום הטינוף יחלה מהחיידקים, כך צריך לדעת שעבירה זה חיידקים מסוכנים, וצריכים לעשות תשובה, והקב"ה שדן אותנו לזכות, לא ממעיט מהעבירה, אבל פותח לנו ומכניס לנו דרך לתשובה, ומלמד אותנו מה לעשות. ועיקר הפתח זה לצעוק להקב"ה, כמו בגשמיות אם אדם נפל לבור שופכין, לא ישלים עם זה, אלא יצעק לעזרה - הצילו! אז ככה כשנופל לבור ברוחניות - יצעק להקב"ה, תבקש רחמים, תזכור שזה לא אתה, אתה לא שייך לכל זה, ותבקש מה' שיחזיר אותך אליו.
וכאמור - "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", אבל הקב"ה - מקומו של עולם - יודע מקומו של כל יהודי, ויודע שהיהודי אין לו שום שייכות לעבירות, רק המקומות שעבר בהם גרמו לו לעשות מה שעשה. כי הקב"ה יודע יצרו של כל אחד כי הוא מקומו של עולם, הוא מחזיק את העולם, ויודע שהיהודי לא אשם, ומלמד עליו זכות ומכניס בו דרך לתשובה. אם העבירה היתה עצמיותנו - לא היתה תקנה, כמו שאי אפשר לתקן שרץ, אבל זה לא העצמיות שלנו, אלא העצמיות שלנו היא קוב"ה וישראל ואורייתא, התורה והמצוות והצדיקים - זה העצמיות של היהודי, אלא מדוע נפל ומה גרם לו ליפול? - הלא טוב.
וכמו שאדם חולה ח"ו, עושה הכל בשביל לחיות, ולא משלים עם זה, כך אנחנו צריכים לדעת, שהחיים שלנו זו התורה והמצוות, זו החיות שלנו, יהודי בלי התורה והמצוות לא יכול, הוא לא בן אדם.

הקב"ה אומר תצעקו השיבנו

עשרות אלפי יהודים שחזרו ליהדותם אומרים את זה: שיקרו עלינו, עבדו עלינו, הרסו לנו את החיים, יתמו חטאים ולא החוטאים שהם יחזרו בתשובה.
העיקר, מה שאנחנו צריכים לזכור טוב טוב - מי אני, מה המהות שלי - תורה תפילה ומצוות ומעש"ט, וכל החטאים שעשיתי לא שייך אלי, ממילא כמו שאדם נופל לתוך הבור לא ישלים עם זה אלא יצעק לעזרה, כך יהודי שנופל ברוחניות - יצעק לעזרה, וכמו שבגשמיות אי אפשר להחלץ לבד, כך ברוחניות - אי אפשר להחלץ לבד מהעוונות שעשינו. אבל תזכור טוב טוב ואל תתן ליצר הרע לרמות אותך כאילו אתה רע, תזכור שאתה יהודי, יהלום, טהור וצדיק, אלא שקליפות סובבות אותך, ותבקש את עזרתו של אבינו שבשמים: "אבא אהוב, תראה באיזה בית סוהר אני נמצא, תוציא אותי, תקרב אותי אליך, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
וידוע ממוהרנ"ת בענין, שהקב"ה אומר: "שובו אלי ואשובה אליכם" ואנחנו אומרים: "השיבנו ה' אליך ונשובה" וזה לכאורה סתירה, אלא אומר רבי נתן: כשהקב"ה אומר לנו "שובו אלי", הוא יודע שאנחנו לא יכולים לצאת לבד מהבוץ, אלא מה אומר - שנבקש ממנו "השיבנו ה' אליך"!

לנהוג עפ"י הוראות היצרן

הרבה פעמים שאלתי נהג מונית: "הרכב הזה שלך?" - "כן", "אתה חייב עוד כסף?" - "לא, הרכב שלי". "אולי עכשיו תחליט, שאתה לא רוצה לשים דלק, כבר שילמת מספיק כסף, ועכשיו תשים מים במקום דלק, מה זו כפיה? זה האוטו שלך!"... והלה משיב שלא יתכן, משום שייצרו אותו בשביל דלק, אלו הן ההוראות של היצרן, ואם אתה שם משהו אחר - אתה הורס אותו. אז ככה כתוב: "הסתכל באורייתא וברא עלמא" - התוכנית של העולם זו התורה הקדושה, וממילא צריכים ללכת לפי היצרן אם רוצים שהכל יהיה תקין. כי הקב"ה הסתכל בתורה בשביל לברוא את העולם, כך הקב"ה ברא את העולם, שיהודי לא יכול לחיות בלי התורה והמצוות.
וכשמקיימים את העצה של רבינו הק' וצועקים אל השם, מיד בורחות הקליפות והאור של הנשמה מתגלה. ומעשה שהיה לפני עשרים שנה בבעל תשובה, שאני מכירו אישית, שהתעורר לחזור בתשובה, והיה נשוי ואב לארבעה ילדים קטנים, ואשתו בשום פנים ואופן לא הסכימה לחזור עימו, ואימה הסיתה אותה עוד. האברך הלך לרבנים, ניסו לדבר עם האשה, עם האמא, אך דבר לא עזר, לבסוף הוכרח להתגרש. גמר אומר בליבו, כי על הילדים - אינו מוכן לוותר. מה עשה? עזב את הבית וחרש את כל קברי הצדיקים בא"י, במשך שלושת רבעי שנה ביקש עזרה מהקב"ה שיחלץ אותם ויחזיר את אשתו ואת אימה בתשובה, ולבסוף חזרו בתשובה, והיום יש לו כבר ילדים נשואים וילדיו לומדים בת"ת וכו'. כל יהודי באשר הוא שם נשמתו - טהורה היא, אפילו אם רואים יהודי חוטא ומחטיא - זה לא הוא, זו לא עצמיותו, וממילא יש תקוה, יש תיקון, אפשר לרחוץ אותו. איך רוחצים אותו? - להגיד לו אתה בן של הקב"ה, הוא לא כועס עליך, אתה חלק מהקב"ה, וממילא תבקש את עזרתו, תצעק אליו שיחזיר אותך לחיק התורה. אף יהודי לא אשם במה שעושה, אלא זו הגלות, אנחנו זה "טהורה היא" חלק מהקב"ה, אי אפשר להתגרש ממנו, אז ממילא צריכים עזרה - לצעוק להקב"ה: תושיע אותי, תוציא אותי מפה, תקרב אותי אליך. והקב"ה מכניס בנו דרך תשובה - לצעוק להקב"ה מעומקא דליבא, ממעמקים קראתיך ה', כמו שאומרים ביום א' דר"ה, שהוא יום א' של עשרת ימי תשובה. הקב"ה מכניס בנו את הדרך לתשובה - שנזעק אליו, ובהושענא רבא בסוף סוכות אנו זוכים שכל ישראל מגיעים למצב של "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" אלא יכולים לדון את הכל לכף זכות ולקיים "אל תהי בז לכל אדם". ועם ישראל, שעכשיו ישבו בסוכה, קיבלו את הכח ללמד זכות על כל ישראל.

הרוצח שהחייה נפשות

וכך היה מנהגם של אנ"ש באומן לקרב כל יהודי בכל מצב ולהאיר את נשמתו. ומעשה שהיה לפני תשעים שנה, בתקופת חילופי השלטון ברוסיה, כשהדיחו את הצאר ולפני שהקומוניסטים השתלטו, היו באוקראינה "באנדעס" - חבורות שודדים, שהיו רוצחים יהודים ללא הבחנה. והיה באומן יהודי שהתחבר ל"באנדעס" האלו, וגם כן הרג יהודים. וכשתפסו הקומוניסטים את השלטון מגרו את התופעה. אותו יהודי, שהיה גר באומן, אביו נפטר, ובא לכל בתי הכנסת להגיד "קדיש", אבל כולם זרקו אותו, כי הרג יהודים, עד שהגיע לבית הכנסת של ברסלב "הקלויז", ואף אחד לא אמר לו כלום, ההיפך - קרבו אותו, למרות שרצח, כי גם לו יש תיקון. ובאותן שנים הקומוניסטים סגרו את כל המקוואות כולל המקווה באומן, והיתה עת צרה ליעקב. ניגש ר' לוי יצחק בנדר לאותו אחד ואמר לו: "משה, אתה הרגת נפשות, עכשיו תראה להחיות נפשות במקוה כשר". היתה לו אורווה של סוסים, הלך וחפר באורווה עד שמצא מים נובעים והתקין מקוה מחתרתי בחצירו, וזה היה התיקון שלו. ממעשה נורא זה רואים, שלכל אחד יש תקווה, כי הרע הוא לא אתה, וכל אחד יודע את זה, כמה אנחנו נפולים בדעתנו, כי אנחנו חושבים שזה אנחנו וזו המציאות שלנו, ואז הייצר משכנע אותנו לחתום קבע אצלו. ואת זה צריך להוציא מהראש, זה לא נכון, כל יהודי הוא בן של הקב"ה מלך מלכי המלכים. אפילו מלך בשר ודם, אם הבן שלו נופל ונסחב אחרי שודדים וכדומה, אי אפשר לשנות את המציאות שלו, הוא נשאר בן מלך, וצריך להוציא אותו ולהחזירו למלכות, ובשום פנים אינו עבד. צריך למצוא עצות לרפאותו, לדבר איתו, להסביר לו מי הוא וכיצד נפל למקום שנפל. כך יהודי צריך לומר לעצמו ולכולם: אני בן של מלך, ולא מתאימים לי מעשי עבדות. תצעק לה': "אבא, תחזיר אותי בתשובה". אל תשלים עם המציאות הזו, זה לא אתה, וזוהי דרכו של רבינו הק', שבמקום לומר לנו מוסר, ולהאשים אותנו, הוא מגלה לנו מי אנחנו, אשרינו שזכינו!

אחד כנגד מיליון

וכך מבאר מוהרנ"ת את הפסוק שאנחנו אומרים לפני הכפרות: "אם יש מלאך מליץ אחד מיני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדהו מרדת - - - מצאתי כופר". אומרת הגמרא: אחד מיני אלף הכוונה אלף כפול אלף, שזה מליון. יש לאדם מליון מקטרגים שמקטרגים עליו לפני כסא הכבוד, ויש אחד, שגם תשעים ותשעה חלקים ממנו מקטרגים, ורק חלק אחד מסנגר, והוא יכול לזכות את האדם בדין. שואל רבי נתן: מה יש לו להגיד אחרי שיש פה מליון מלאכים, והוא בעצמו גם מקטרג, אז איך מעיז פנים על כזה אדם רע להגיד משהו טוב?! ומתרץ, שהרי כתוב: הוא המסית, הוא המדיח והוא המקטרג, כלומר: השטן מסית ומדיח, ואח"כ בא למעלה ומקטרג. וזה טוען הסנגור ואומר: זה שעשה כל כך הרבה חטאים - זה לא פלא, כי אנחנו, כל המליון מלאכים עמדנו מולו והסתנו אותו, אך איני מבין איך הצליח להתגבר פעם אחת ממליון ולעשות מעט טוב, אלא שכל העבירות זה אנחנו ולא הוא בעצמו רק המעשה הטוב - זה הוא עצמו. ואז אומר הקב"ה - זכאי!!!
ומה זה זכאי?! - עכשיו הוא צריך להתנקות, זה לא משנה אם האדם נפל או שהפילו אותו לבוץ, בכל מקרה צריך להתנקות.

הבית מרקחת של ברסלב

ואיך מתנקים מכל הזוהמה שדבקה בנו? יש ספר "ליקוטי תפילות" מר' נתן. "ליקוטי תפילות" זה כמו עין אלקטרונית שנמצאת איתך בתוך הבית, במוח שלך, בתוך המעיים שלך. והוא יודע הכל, ואתה מתפלא כיצד הוא יודע הכל? אין ספר שכל כך מביע את תחושותיך ונותן לך דרך תשובה לזעוק לה', רפואת הנפש ורפואת הגוף, תרופה זולה מאוד ומרפה הכל. וכמעשה שסיפר לי ר' יעקב זעליג אורלנציק זצ"ל, שהתקרב לברסלב בפולין שלפני המלחמה, ואח"כ היה מתגורר בבני ברק, ולפרנסתו היה חלבן, ותמיד היה עליז ושמח. פעם סיפר לי שהלך ברחוב ופגש אחד מראשי הישיבות בב"ב, שהיום הוא אחד מגדולי ראשי הישיבות, ואז היה צעיר והתחיל לחתן ילדים ופנה לר' יעקב זעליג, שהיה מבוגר ממנו ובעל בית, ושאלו: "התחלתי עכשיו לחתן את הבכור, מאיפה לוקחים כספים לכך?!"
אמר לו ר' יעקב זעליג: "מה אתה רוצה ממני, אני חלבן פשוט, אתה ראש ישיבה, לך לזקני ראשי הישיבות ותשאל אותם. אבל אם אתה דוקא שואל אותי, אגלה לך עיצה: הרבי שלי היה ר' יצחק ברייטער, שקרב אלפים לברסלב בפולין, עד שאמרו עליו, שאם לא השואה - היה מקרב את כל פולין לברסלב. כזה כח היה לו. והוא אמר כך: כשחלילה יש חולה בבית - קוראים לרופא, הלה בא, בודק, אומר הבחנה ורושם את התרופה, ועם המרשם הולכים לבית המרקחת וקונים שם את התרופה. כך רבי נחמן מברסלב היה רופא ורשם מרשמים על כל המחלות ועל כל הבעיות, ושם את הפתרונות ב"ליקוטי מוהר"ן". אין דבר בעולם שרבינו הקדוש לא מדבר עליו. עכשיו צריך בית מרקחת - איפה קונים את המרשמים האלו? - וזהו הספר "ליקוטי תפילות" שמיוסד על התורות של "ליקוטי מוהר"ן", ורבי נתן כתבם בפקודתו של רבינו הק', שאמר לו: תעשה תפילות על התורות שלי. זה הספר הוא הבית מרקחת שבו קונים את המרשמים של רבינו! אם אתה רוצה לשמוע לי תקנה לך את הספר הזה "ליקוטי תפילות". יש לך שם תפילות על הכל: להנצל מהיצרים, לארס ילדים, לחתן אותם, נדוניה, חינוך ילדים, שלום בית, הכל יש פה, ברוחנית ובגשמיות. תקרא כל יום עשר דקות, ובעזהי"ת תהיה לך ישועה, אמר לו ראש הישיבה: "אני שומע לך וקונה את עצתך". אבל אז לא יכלו להשיג בקלות את ספרי רבינו, אלא רק בירושלים, והוא ביקש מר' יעקב זליג שיקנה לו "ליקוטי תפילות".
ולימים, עשרות שנים אח"כ, בכל פעם שראש הישיבה פגש את ר' יעקב זעליג, אמר לו: "חיתנתי את כל הילדים שלי עם ה"ליקוטי תפילות", שמעתי לך וה' עזר".
אף לנו יש עצה זו: לקנות את הספר הקדוש הזה, ולקרוא בכל יום כל אחד כמה שיכול, וע"י זה נזכה לכל הטוב שבעולם ברוחניות ובגשמיות.