אודות החג

לפי המסורת החלה הבריאה בכ"ג אלול ויום השביעי היה ראש השנה, ולכן נקבעה נקודת זמן זו כתחילת מנין השנים.
בתורה נקרא ראש השנה כ"יום זיכרון תרועה"
"דבר אל בני ישראל לאמר: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש".
(ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ד)

ביום זה קיימת מצווה מיוחדת לשמוע קול שופר. סדר התקיעות צורתן, מספרן, נקבעו ע"י חכמים בדורות קדומים בהתאם למסורת שהייתה בידם. בזמן שבית המקדש היה קיים ומלאכת הקורבנות התקיימה בו, הוקרבו קורבנות מיוחדים ביום זה.
ראש השנה אינו נחשב כאחד מן הרגלים אלא רק פסח, שבועות, סוכות. לראש השנה יש מעמד מיוחד משלו. יום טוב, יום של חשבן נפש, בדיקה עצמית למול המטרות אליהן אמור האדם להגיע, שפור ותיקון מעשיו, ונקודת זינוק חדשה ממנה תמיד קל יותר להתחיל.

שמות החג

יום זיכרון תרועה
"דבר אל בני ישראל לאמר: בחודש השביעי באחד לחודש
יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש".
(ויקרא פרק כ"ג פסוק כ"ד)
בראש השנה משמש השופר לעורר את זיכרונם של המתפללים ומביא לידי הרהור וחרטה.
לכן בתורה היום הזה נקרא: יום זיכרון תרועה.

יום הדין
ביום זה נקבע גורלו של האדם בבית הדין של מעלה, ונפתחים שלושה ספרים.
ראש השנה נקרא יום הדין משתי סיבות:
הראשונה, משום שביום זה הסתיימה בריאת העולם, ואלוהים רצה שישרור סדר בעולמו, וכל ברואי העולם ינהגו על פי מידת הדין (כלומר: לפי החוק ולפי הצדק).
הסיבה השנייה היא שביום זה נשפט האדם הראשון על חטאו, גורש מגן העדן ונגזרה המיתה על בני האדם; לכן גם צאצאיו (בניו ובני בניו) ישפטו ביום זה לפני ה'.

יום הכסה
ראש השנה חל בתחילת החודש כאשר הירח מכוסה וכמעט אינו נראה. ומכאן שמו - יום הכסה. ישנם הסברים שונים לכך שאנו חוגגים את ראש השנה דווקא ביום שבו הירח כמעט אינו נראה. אחד מההסברים ממשיל את בני ישראל לירח המכוסה.
בשבתות ובמועדים האחרים בני ישראל משולים לירח ומאירים את סביבותיהם, ואילו בראש השנה שהוא יום הדין הם מתכסים ולא מפיצים את אורם. ואלוהים אשר רוצה לסלוח לעמו, מכסה על חטאי בני ישראל ובדרך זו מוחל להם.

השופר
התורה מגדירה את ראש השנה כ"יום תרועה יהיה לכם" ו"שבתון זיכרון תרועה".
מצווה מן התורה לתקוע בשופר בראש השנה.

חז"ל פירשו את המקראות הללו כעוסקים בחול ובשבת. כלומר: כאשר ראש השנה חל באחד מימות החול, הרי הוא"יום תרועה" - שכן תוקעים במהלכו בשופר; ואילו כאשר ראש השנה חל בשבת, שאז אין תוקעים בשופר, הרי הופך
"יום תרועה" ל"זכרון תרועה". בכוחו של השופר לעורר את לב האדם ולהחדיר בו הרהורי תשובה.
השופר עשוי מקרן של איל אחד הטעמים שניתנו לכך: להזכיר את האיל אשר נאחז בסבך בשעת עקידת יצחק כמו כן השופר כפוף ומתעקל - כדי לרמוז על הצורך בכפיפת ברך, בהנמכת קומה ובכניעת הגו, הנדרשים מאתנו ביום הדין.
זמן מצוות התקיעה - זמן קיום מצות תקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה.
נשים פטורות ממצות תקיעת שופר, כי היא מצות עשה שהזמן גרמה, כלומר: מצות עשה התלויה בזמן. למרות זאת, נשים רבות מקיימות את המצוה ובאות לשמוע את התקיעות.

הברכות על תקיעת השופר -
שתי ברכות מברך התוקע לפני תקיעת שופר. הברכה הראשונה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר"; והשנייה: ברכת "שהחיינו". בני העדה האשכנזית נוהגים לברך "שהחיינו" בשני ימי ראש השנה. בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" רק ביום הראשון.  בשעת אמירת הברכות, יש לכוון למלים היוצאות מפי התוקע ולאחר סיום הברכה לענות "אמן".