מנהגי החג

מדורות: למנהג של הדלקת מדורות בל"ג בעומר – ביום י"ח באייר – יש שני הסברים :
א. הסבר המבוסס על הקשר בין מרד בר כוכבא ובין ל"ג בעומר: המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. והמדורות שמדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות .
ב. הסבר הקשור לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי –  שמקורו בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בהר מירון להדליק מדורות ולהרבות באור. כיוון שיום פטירת הרשב"י נחשב יום מרובה אור, נוהגים להדליק מדורות בכל רחבי הארץ.

תספורת - נוהגים להפסיק את האבל הנהוג משך ימי ספירת העומר והתספורת היא ביטוי לכך.

הילולא  לרבי שמעון בר יוחאי בהר מירון - . לפי האר"י נפטר רשב"י בל"ג
בעומר ויום פטירתו היה נחשב בעיני תלמידיו כיום שמחה, עילוי וגילוי סודות
קבליים. המנהג לעלות לקבר רשב"י ביום זה חודש על-ידי האר"י ומאז נהוג
בארץ ישראל לשמוח בריקודים, שירה והדלקת מדורות סמוך לקבר. בעדות
מסוימות נהוג גם לשרוף בגדים וכלים במדורה ולשיר את השיר "בר יוחאי" אשר כתוב בשפת הקבלה ועשרת הבתים של השיר נקשרים לעשר הספירות בקבלה.

"חאלאקה" (תספורת) - המנהג לעשות תספורת ראשונה לבנים בני השלוש בבוקר ל"ג בעומר בקבר רשב"י בהר מירון. מחליקים את כל שערות ראשיהם, חוץ מה"פאות" שנשארות.
נהוג לשקול את קצוות השיער בזהב ולתרום את הכסף לצדקה

חץ וקשת - מנהג שרווח כיום בארץ לצאת לשדה עם חץ וקשת.
הטעם למנהג בכתוב: "ללמד בני יהודה קשת" - ויש מפרשים שבל"ג בעומר תראה הקשת בצבע אחר והגאולה תבוא. טעם אחר מצוי באמירת חז"ל שבימי רשב"י לא נראתה קשת בשמיים - כיוון שבכוחו היה להגן מפני הפורענות ולא נזקק העולם לאות הקשת .
מראשית הציונות התפתחה מסורת לערוך בל"ג בעומר ימי ספורט , מחנאות וטיול.

חתונות – בימי ספירת העומר לא נהגו להתחתן בגין האבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא. ביום ל"ג בעומר נוהגים להפסיק את האבל הנהוג בזמן ספירת העומר ולקיים חתונות, כביטוי לשמחה.

תיקון - נקרא גם "סדר ל"ג בעומר". בקהילות שונות נהוג לקרוא פרקי זוהר ולשמוח כל הלילה.