מטה הפלא
סיפורו של מטה משה

צפורה בת יתרו היתה ידועה ומפורסמת בשל אופייה הטוב ויופייה הבלתי רגיל. במדין, בה היא חיה, יחד עם אביה ושש אחיותיה, היו תכונותיה אלו לשיחת היום בקרב הצעירים שביקשו לשאת אותה לאישה.

ואכן, הרבו נסיכים ורמי-מעלה אחרים לבוא לבית יתרו ולהציע עצמם כמועמדים לתפקיד חתנה של צפורה. יתרו אמר לכולם אותו הדבר: בגינתי מצוי מטה קסמים. אם כבודו יכול להוציא אותו מן האדמה - אין לי התנגדות שישא את צפורה בתי לאישה.

החתנים המיועדים חשבו שאין לך דבר קל יותר, מאשר להוציא מקל מהאדמה. אחד אחד הם יצאו לגינה, שם עמד תקוע באדמה מטה הקסמים, כשהוא נוצץ בשמש בכל צבעי הקשת. המועמד נגש אל המטה ונסה את כוחו כדי להוציאו מן האדמה. לאחר שהמאמץ הראשון לא נשא פרי, הוא ניסה פעם אחר פעם אולם - לשווא. את המטה פשוט אי-אפשר היה להזיז ממקומו. כך הלכו הנסיכים רמי-המעלה בפחי-נפש, ותקוותם לזכות בידה של צפורה נכזבה.

וצפורה? היא עצמה הייתה יוצאת לגינה לעתים קרובות, כדי להתבונן במטה הקסמים שאינו נותן שיוציאוהו מן האדמה. בהביטה במטה שאלה את עצמה לא אחת: מי יהיה בעלי? מי יצליח להוציא את המקל מן האדמה?

אולם, כיצד הגיע מטה הפלא לגינתו של יתרו? ובכן, זהו סיפור שכדאי לשמעו: המטה היה עתיק כמו העולם שלנו. כאשר ה’ יתברך ברא את העולם, הוא ברא מטה זה מאבן ספיר טהורה. על המטה היה חרוט שם ה’ ועשר אותיות מסתוריות: דצ"ך עד"ש באח"ב (היום אנו יודעים כי אותיות אלו הן קיצור וראשי תיבות של עשר מכות מצרים, אולם עד ימי יציאת מצרים איש לא ידע זאת). השם יתברך מסר מטה זה לאדם הראשון שהחזיקו בידיו שעה שטייל בגן העדן. מאוחר יותר הוא הגיע לידי נח הצדיק שמסרו לבנו, שם. משם הגיע המטה לאברהם אבינו, ממנו ליצחק וממנו ליעקב.

יעקב אבינו לפני הסתלקותו במצרים, נתן את המטה לבנו יוסף. כאשר יוסף נפטר לקחו יתרו, ששימש בעת ההיא כאחד מיועציו הבכירים של פרעה. הוא לקח את המטה אליו למדיין, נטעו בגינת ביתו וראה זה פלא : המטה ננעץ עמוק באדמה כאילו הכה שרשים בה, ושוב לא יכול היה איש להוציאו.

כאשר משה רבינו, בבורחו ממצרים, מצא סוף-סוף מקלט בביתו של יתרו המדיני הוא יצא פעם לגינה והתבונן במטה התקוע באדמה. הוא אך נגע בו קלות והמקל כאילו קפץ מעצמו מהאדמה... משה לקח אותו לבית פנימה. בראותו זאת, ידע יתרו כי משה הוא איש האלקים. הוא הציע לו לשאת את צפורה לאישה. משה הסכים ברצון.

עם מטה-פלא זה חולל משה רבינו לאחר מכן את כל הנסים במצרים, לפי צו ה’. עם מטה זה הוא גם קרע את ים-סוף והוציא מים מן הסלע, כאשר בני ישראל נדדו במדבר ולא היה לעם מים לשתות.