מנהגי יום כיפור

כפרות: בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר נוהגים לעשות 'סדר כפרות'. יש הנוהגים לקחת תרנגולת/תרנגול (תלוי במינו של האדם המבקש כפרה). כיום ניתן לעשות את "סדר הכפרות" באמצעות דגים או כסף.  (ומשנים הנוסח בהתאם- במקום "זה התרנגול" אומרים- "זה הדג" או "זה הכסף ילך לצדקה").
מסובבים את ה'כפרה' מעל הראש שלוש פעמים; בזמן שאומרים: "זה חליפתי", "זה תמורתי" ו"זה כפרתי". חוזרים על כל 'סדר הכפרות' שלוש פעמים.
אם מסובבים 'כפרה' עבור אחר- אומר זה שמסובבים עבורו את הנוסח, ואם אינו יכול לדבר (כגון תינוק), אומרים עבורו: "זה חליפתך ... " וכן הלאה.
נוהגים לתת את ה'כפרות' לעניים, ועדיף לפדות אותם בכסף ולחלק אותו לעניים (כדי שלא יתביישו בזה שנותנים להם את התרנגולים שנלקחו  ל'כפרות'). יש הנוהגים לתת עבור עניים הן את ה'כפרות' והן את כסף הפדיון.
אל יחשוב אדם, שבשעת 'סדר הכפרות'- נתכפרו חטאיו, אלא עיקר הכוונה בזה- לעורר את האדם בשעת מעשה, כדי שיתעורר בתשובה.

 צדקה: מרבים בערב יום הכיפורים בנתינת צדקה, לפי שגדולה זכות הצדקה להגן ולהציל מגזרות רעות.

סעודות ערב יום הכיפורים: מצווה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים.
"המצווה לאכול בערב יום כפור היא מאהבת הקב"ה לעם ישראל, שלא ציוה להתענות אלא יום אחד בשנה, ולטובתם- לכפר עוונותיהם, וציום שיאכלו וישתו תחילה, כדי שיוכלו להתענות ושלא יזיק להם העינוי" (ספר החינוך).

פיוס ומחילה: "עבירות שבין אדם למקום- יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו- אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (משנה סוכה).
מי שצער אדם מישראל חייב לפייסו לפני יום הכיפורים. משום כך נהגו שבימי התשובה מפייס כל אחד את חבריו ומבקש את סליחתם, שמא חטא כנגדם מבלי לדעת, או שידע ושכח.
אם יש בידו מן הגזל וההונאה- יחזיר ויפיס את חברו, ויתקן כל דבר הנוגע בענייני ממון.
אם יודע שחטא נגד חברו- אל ינוח עד אשר חברו יתפייס וימחל לו.
והאיש אשר מבקשים ממנו מחילה- ימחל בלב שלם ולא יהא אכזרי.
אמרו חז"ל: "כל המעביר על מידותיו- מעבירין לו על כל פשעיו".

טבילה במקווה: נוהגים לטבול בערב יום הכיפורים כדי להיטהר לקראת היום הקדוש.

תפילת מנחה: מתפללים מנחה מוקדם, בעוד היום גדול, כדי שתהא שהות לאכול את הסעודה המפסקת מבעוד יום.
מוסיפים בתפילת שמונה עשרה, לקראת סופה- 'סדר וידוי', (כמופיע בסידורים ובמחזורים).

כבוד החג: מנקים ומסדרים את הבית כלקראת כל חג. פורסים מפה על השולחן ולובשים בגדי חג.
יש הנוהגים ללבוש בגדים לבנים, כסימן לזה שמטהרים את עצמם ולסליחת העוונות, וכן להיות בדוגמת מלאכי השרת, ככתוב: "וביום הכיפורים הם נקיים כמלאכי השרת" (מדרש רבה). ועוד- על ידי לבוש דמוי תכריכים יזכור את יום המוות, וייכנע לבבו לשוב בתשובה שלמה.
מתעטפים בטלית מבעוד יום ומברכים: " ...להתעטף בציצית", ואם נתאחר עד בין השמשות- יתעטף, אך לא יברך.
חולצים את נעלי העור ונועלים של בד, עץ, גומי , פלסטיק וכיוצא בזה.

הדלקת נרות: לפני הדלקת נרות, מדליקים נרות נשמה על הורים שנפטרו, ויש הנוהגים להדליק גם 'נר חיים' שידלוק משך כל יום הכיפורים.
כמו לקראת כל חג, מדליקים נרות ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכיפורים".
כשחל יום הכיפורים בשבת, מברכים: " ...של שבת ושל יום הכיפורים".

ברכות: לפני היציאה לבית הכנסת, שאז כבר חלה קדושת היום, ושערי רחמים נפתחו, מאחלים איש לרעהו: "גמר חתימה טובה".