מנהגי החג

הסוכה
הסוכה היא המצווה העיקרית של החג. הסוכה צריכה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות העשויות מחומר חזק וקשיח. הסכך צריך להיות צפוף, כך ששטח הסוכה יהיה מוצל היטב. ובלילה החג הראשון מצווה לאכול בסוכה. בדרך הישיבה בסוכה, אנו משחזרים את הסוכות של אבותינו, אשר חיו במדבר 40 שנה וגרו בסוכות.

אושפיזין
אושפיזין - ברוכים הבאים. אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. הרבה אנשים, בתי כנסת וקהילות עושים מאמצים גדולים לארח, ולפתוח את סוכותיהם לאחרים - המסמל סימן לברכה במהלך השנה. ימי הישיבה בסוכה נקראים "אושפיזין". ומקובל ליחס לכל יום את אחד מאבותינו המבקר אותנו בסוכה: ביום הראשון - אברהם, ביום השני - יצחק, ביום השלישי - יעקב, ביום הרביעי - יוסף, ביום החמישי - משה, ביום השישי - אהרון, ביום השביעי - דוד.

ארבעת המינים
מצוות ארבעת המינים בכל ימי החג חוץ מיום שבת. לפני שקיעת השמש אוחזים ביד ימין את הלולב עם ההדסים והערבות ומברכים על "נטילת לולב", ביד שמאל אוחזים את האתרוג ומברכים "שהחיינו".

שמחה
מצוות בית השואבה זכר לשמחה שהיתה בבית המקדש. זוהי מצווה האומרת שיש לשמוח בחג. בימי בית שני, היו עורכים בלילות חג-האסיף חגיגות גדולות, שהיו מכונות "שמחת בית השואבה".
במרכזה של החגיגה עמד טכס "נסוך המים" כתפילה לה' להורדת גשמים(גשמי ברכה). רמז לקשר בין השנים מוצאים בפסוק "ושאבתם מים בששון" (ישעיהו פרק יב, פסוק ג). החגיגה נערכה בכל ערב
מערבי חול המועד. המשנה השאירה לנו תיאור מדויק של החגיגה: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו." מכאן באה האמרה "שמחת בית השואבה".

חביטת ערבות
חביטת ערבות - בסיום תפילת השחרית נהוג לחבוט בקרקע חמש ערבות אגודות יחד. מכאן בא הכינוי: "ערבה חבוטה" - משל לאדם זקן ותשוש, שאבד ערכו.

הושענה רבה
ביום השביעי של חג הסוכות מברכים יותר מכל יום בפיוטי תפילות שמקורם במילים הושענא. על פי המסורת ביום השביעי הוא סוף חתימת דינו של האדם, כלומר יום גזר הדין. חכמי דת אומרים כי במסורת היהודית נחשב בדרך כלל יום הכיפורים כתאריך גמר דין האדם, כנראה, משום היותו יום כפרה, ואולם, קבעו חכמים כי לעתים הדין מפוצל, ראשיתו בראש השנה, וחתימתו בחג הסוכות, ביום הושענא רבה. מכאן, כל התקופה שבין ראש השנה ליום האחרון של החג היא תקופה שאפשר עדיין להשפיע על כך, שגזר הדין של האדם יהיה לטובה.