אודות החג
חג סוכות מתחיל חמישה ימים לאחר יום הכיפורים. לחג הסוכות
קוראים בשמו "חג סוכות" משום שבימי החג נהוג לשבת בתוך סוכה.
קוראים לו גם "חג האסיף" משום שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ
וחוגגים את ברכת היבול.
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים סוכות, פסח ושבועות.
בזמן שבית המקדש היה קיים חלה מצווה על עם ישראל, לעלות לירושלים בשלושת הרגלים ולהקריב קרבנות בבית המקדש.
"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". (ויקרא)
בתלמוד נאמרו שני הסברים לנימוק זה:
1. יש אומרים שבני ישראל ישבו ביציאת מצרים בסוכות ממש שהם עשו לעצמם,
והישיבה בסוכה, היא זכר לאותה ישיבה בסוכות.
דבר זה דומה לאכילת המצות בפסח שהיא זכר למצות שאפו ישראל לעצמם
ביציאה ממצרים.
2. הנימוק השני שנאמר בתלמוד מדבר על ענני הכבוד שהקיפן הקב"ה בעת היציאה
ממצרים. שני הנימוקים מצביעים על העובדה שהייתה על עם ישראל השגחת ה' מיוחדת,
והיא משמשת כבסיס לאמונתנו באמיתת מציאות ה' ועל בחירתו המיוחדת בעם ישראל.
מבחינה הלכתית הנימוק הנזכר מחייב שהסכך של הסוכה יהיה ניכר מתוך הסוכה,
כדי לקיים את "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו' "
ארבעת המינים - סמל החג ואחדות העם
כל אחד מארבעת-המינים מאופיין בתכונות מיוחדות, ויחד הם מסמלים את עם- ישראל.
אתרוג - יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב.
לולב - טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו.
הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם.
ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח.
המדרש מוצא סימליות בארבעת המינים החקלאיים בסוכות
האתרוג - בעל ריח וטעם - דומה לאלו השומרים על התורה וגם עושים מעשים טובים.
הלולב - אשר יש לו טעם אך אין לו ריח, דומה לאלו השומרים את התורה אך אינם עושים מעשים טובים.
ההדס - אשר ריח נעים לו, אך אין לו טעם, דומה לאלו אשר עושים מעשים טובים, אך אינם שומרים את התורה.
הערבה - שאין לה לא טעם ולא ריח, דומה לאלו אשר אינם עושים מעשים טובים, ואף אינם שומרים את התורה.
חג הסוכות הוא חג השמחה:
שלוש פעמים מזכירה התורה את החובה לשמוח בחג הסוכות - "ושמחת בחגך" (דברים טז 14); "והיית אך שמח" (דברים טז 15);"ושמחתם… שבעת ימים" (ויקרא כג 40).
שמחה מיוחדת זו מוסברת על רקע האופי החקלאי של חג הסוכות: סוכות הוא חג האסיף, ולאחר שאוספים את כל היבול החקלאי, יש תחושה טבעית של שמחה. ועוד סיבה לשמחה: מקומו של חג הסוכות לאחר יום הכיפורים, שבו על-פי המסורת נמחקים ונמחלים כל החטאים של עם ישראל.
שמיני עצרת –
זהו היום השמיני שלאחר שבעת ימי החג. בארץ ישראל הוא גם יום שמחת תורה, ובגלויות - שמחת תורה ביום שלאחריו. "ביום השמיני עצרת תהיה לכם" (במדבר כ"ט, ל"ה).
שמחת תורה –
החל מן המאה העשירית הנהיגו חג מיוחד - "שמחת תורה" - לכבוד סיום הקריאה של כל חמשת חומשי-התורה, הנמשכת כל השנה. בו ביום בו קוראים את הפרשה האחרונה של התורה, מתחילים
שוב לקרוא בפרשה הראשונה.
אחד משלושת הרגלים המופיעים בתורה. ויקרא כ"ג, לד-לה-לו:
"בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'.
ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו.
שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם,
והקרבתם אשה לה', עצרת היא, כל מלאכת עבודה לא תעשו". |
