מן המקורות

כתב "החינוך" (מיצוה ש"ו) בטעם מצות ספירת העומר
לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב: " אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה ל"ג) והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר ה' למשה: "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבודון את האלוקים על ההר הזה , ופירוש הפסוק , הוציאך אותם ממצרים יהי לך אות שתעבדו את האלוקים על ההר הזה , כלומר : שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים , והיא תכלית הטוב שלהם , ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות, ולכן עשה ה' למשה אות בצאתם מעבדות לקבלת התורה, כי הטפל עושים אותו אות לעולם אל העיקר, ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה  נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל , וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכספת אליו שיצא לחרות , כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא .

כתב הרמב"ן
ועוד שהוא המשכו של חג הפסח כשמיני עצרת לחג הסוכות, כי כל עיקרה של גאולת מצרים היא קבלת התורה כמו שנאמר (שמות ג') "בהוציאך את העם ממצרים תעבודון את האלוקים על ההר הזה" וימי הספירה שבינם  הם כחולו של מועד, וחג מתן תורה הוא העצרת וסיומו של חג הגאולה והחירות

כתב הכלי יקר
מה שלא נזכר בתורה בפירוש כי יום זה הוא יום מתן תורה?. כי לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קיבלה מהר סיני כמו שאמרו חז"ל: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ואם כן כל יום הוא מתן תורה אצל ההוגים בה.