חנה ושבעת בניה:

חנה היתה אישה אלמנה. היו לה שבעה ילדים.
יום אחד תפסו היוונים את חנה ואת הבנים שלה.
הביאו היוונים את חנה ואת בניה לפני המלך.
קראה המלך לבן הגדול ואמר לו "השתחווה לפסל"
ענה הבן הגדול למלך: "אני משתחווה רק לאלהים. בתורה כתוב אנכי ה' אלהיך"
ציווה המלך להרוג את הבן הגדול.
קראה המלך לבן השני ואמר לו "השתחווה לפסל".
אמר הבן השני: "לא אשתחווה! כתוב בתורה: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".
ציווה המלך להרוג גם את הבן השני.
הבן השלישי, הרביעי, החמישי וכן הבן השישי לא רצו להשתחוות לפסל. הרגו היוונים גם אותם.
נשאר רק הבן השביעי, הקטן.
אמר לו המלך: "כל האחים שלך מתו, השתחווה לפסל ותישאר בחיים."
ענה לו הבן הקטן: "לא אשתחווה לפסל!"
אמר המלך לבן הקטן: "אני זורק טבעת. אתה צריך רק להרים אותה, אבל האנשים יראו ויחשבו שאתה משתחווה לפסל".
ענה הבן הקטן למלך: "לא אשתחווה!"
הרגו היוונים גם את הבן השביעי של חנה.
נשארה חנה לבדה, עלתה על הגג, קפצה ומתה גם היא.