אודות החג

בתקופת בית המקדש השני גזרו מלכי יוון גזירות על עם ישראל, ולא הניחו להם לעסוק בתורה ובקיום מצוות.  היה הדבר קשה מאוד לבנ"י, עד שריחם עליהם הקב"ה והצילם מידיהם.
עיקר הנס בחנוכה היה:

מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים.
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים.
וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ.
וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ.
וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה:

תקופת החשמונאים
חג החנוכה הוא החג המסורתי היחיד שאינו נזכר בתנ"ך, אלא בספרי מכבים – שאינם נכללים בתנ"ך. בספר מכבים א' יש תיאור מפורט של האירועים במהלך המרד, ושל ניצחון החשמונאים על אנטיוכוס אפיפנס וצבאו. הספר מציין גם את מועד החג – כ"ה בכסלו – ואת הסיבה לקביעתו: חנוכת המזבח לאחר הניצחון על היוונים בידי יהודה המקבי כחלק מטיהור בית המקדש. מלבד הטקס של חנוכת המזבח – אין בספר מכבים א פרטים על חג החנוכה. גם ספר מכבים ב' מתאר את טקס חנוכת המזבח, ומוסיף הסבר לשמונת ימי החנוכה : על-פי הסבר זה, היו ימי חנוכה אלה בבחינת חג הסוכות מאוחר, מכיוון שבאותה שנה (164 לפני הספירה) לא יכלו היהודים לשבת בסוכות או לעלות לרגל לבית המקדש בשל גזירות אנטיוכוס וחילול בית המקדש .

חנוכת המזבח
המאבק בין היהודים ליוונים היה בראש ובראשונה מאבק דתי ותרבותי – ולא מאבק לאומי , ומרד החשמונאים פרץ על רקע גזירות הדת הקשות של אנטיוכוס נגד היהודים – גזירות ללא תקדים בתולדות ישראל.* המרד פרץ במודיעין – אך שיאו של הניצחון בא לידי ביטוי בכיבוש ירושלים ובטיהור בית המקדש מן הפסילים ועבודת האלילים. החשמונאים, ובראשם יהודה המקבי, הכינו כלים חדשים למקדש, ובהם המזבח והמנורה, וביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה חנכו החשמונאים את המזבח החדש בתפילה ובשמחה. החשמונאים קבעו את יום חנוכת המזבח – כ"ה בכסלו – כחג החנוכה, ועניין זה השתמר גם בתפילות של ימי החנוכה , שבהן מזכירים את המשמעות הדתית של הניצחון ואת טיהור בית המקדש: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך (=לבית המקדש)… וטיהרו את מקדשך …"

נס פך השמן