מן המקורות

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
מאי חנוכה?: דתנו רבנן
בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, (ימי החנוכה שמונה הם)
דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. (שאין להספיד בהם, ואין להתענות בהם)
שכשנכנסו יוונים להיכל,
טמאו כל השמנים שבהיכל.
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום,
בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן,
שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד.
נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
לשנה אחרת קבעום
ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. (לקרוא הלל ולומר על הניסים).

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג

הלכה א
בבית שני, כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה, עד החורבן השני .

הלכה ב
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

הלכה ג
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו, שתחלתן מליל
חמשה ועשרים בכסלו, ימי שמחה והלל. ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין "חנוכה", והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים, כקריאת המגילה.